Eruvin Daf
ספק דרבנן לקולא
Famous Question of השגת הרמב״ן on Rambam Sefer Hamitzvos Shoresh 1: If rabbinic laws come from לא תסור, then they are deoraysa too. If so, why ספק דרבנן לקולא ספק דאורייתא לחומרא
for Video Shiur click here to listen: Psychology of the DAF Eruvin 5
The Ramban asks this question, and then suggests the obvious answer, that the rabbis build into their decree, a safety clause as to not apply them in a situation of a safek (a doubt). Ramban
When looking at this question, we really have two questions: The what, and the metaphysical why. Meaning, what process allows for ספק דרבנן לקולא, and secondly, what is the MEANING and purpose of it being treated differently? The classic answer explains the how, but not the why.
Likutei Halachos Hilchos Kilayim 1:9
Rebbe Nosson, Talmid of Rav Nachman
וְזֶה בְּחִינַת סָפֵק דְּאוֹרָיְתָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּרְגּוּם, בְּחִינַת עֵץ הַדַּעַת, כִּי הַסְּפֵקוֹת הֵם בְּחִינַת שְׁגָגוֹת, שֶׁהֵם מֵהַסְתָּרַת הַיְדִיעָה וְעִרְבּוּב הַדַּעַת שֶׁמִּזֶּה בָּאִים הַסְּפֵקוֹת וְהַשְּׁגָגוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע שֶׁמִּשָּׁם בָּא עִרְבּוּב הַדַּעַת, כַּמּוּבָא לְעֵיל בְּהִלְכוֹת חֵלֶב וְדָם (הֲלָכָה א), כִּי הוּא בְּחִינַת תַּרְדֵּמָה וְשֵׁנָה, שֶׁהוּא הִסְתַּלְּקוּת הַמֹּחִין שֶׁמִּשָּׁם בָּאִין הַסְּפֵקוֹת וְהַשְּׁגָגוֹת. וְכֵן מוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ בְּפֵרוּשׁ שֶׁהַשְּׁגָגוֹת הֵם בִּבְחִינַת עֵץ הַדַּעַת, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם. וְזֶהוּ גַּם כֵּן בְּחִינַת הַסְּפֵקוֹת כַּנַּ"ל, כִּי הַסָּפֵק הוּא מְמֻצָּע בֵּין טוֹב לְרַע, כִּי הוּא מְסֻפָּק אִם הוּא טוֹב אוֹ אִם הוּא רַע. וְעַל-כֵּן סָפֵק דְּאוֹרָיְתָא לְחֻמְרָא, כִּי הוּא בְּחִינַת תַּרְגּוּם הַסָּמוּךְ לָרַע הַכּוֹלֵל בְּחִינַת אִסּוּר דְּרַבָּנָן. מֵאַחַר שֶׁהוּא מְסֻפָּק בְּאִסּוּר תּוֹרָה שֶׁכְּשֶׁהָאִסּוּר וַדַּאי הוּא רַע הַכּוֹלֵל לְגַמְרֵי. עַל-כֵּן גַּם כְּשֶׁנּוֹלָד סָפֵק אִסּוּר וְיָצָא מִוַּדַּאי אִסּוּר לְסָפֵק, דְּהַיְנוּ מִבְּחִינַת רַע לְגַמְרֵי לִבְחִינַת עֵץ הַדַּעַת שֶׁמְּעֹרָב טוֹב וָרָע כַּנַּ"ל, עִם כָּל זֶה, הוּא בְּחִינַת הָרַע שָׁוֶה עִם הַטּוֹב, כִּי הַסָּפֵק כְּמֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה דָּמִי, וְעַל-כֵּן אַף שֶׁאֵינוֹ רַע לְגַמְרֵי, אַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא אָסוּר בִּבְחִינַת אִסּוּר עֵץ הַדַּעַת, בְּחִינַת לְשׁוֹן תַּרְגּוּם שֶׁלֹּא נִתְבָּרֵר, כִּי הוּא סָמוּךְ לָרַע הַכּוֹלֵל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אִסּוּר דְּרַבָּנָן. וְכֵן יֵשׁ דֵּעוֹת שֶׁסָּפֵק דְּאוֹרָיְתָא הוּא שָׁוֶה עִם אִסּוּר דְּרַבָּנָן, אֲבָל סָפֵק דְּרַבָּנָן לְקֻלָּא, כִּי הוּא בְּחִינַת רֻבּוֹ טוֹב, מֵאַחַר שֶׁאֲפִלּוּ וַדַּאי אִסּוּר דְּרַבָּנָן אֵינוֹ אָסוּר, כִּי אִם בִּבְחִינַת תַּרְגּוּם שֶׁהוּא מְעֹרָב טוֹב וָרָע. וְעַכְשָׁיו שֶׁהוּא סָפֵק אִסּוּר דְּרַבָּנָן וְיָצָא מִבְּחִינַת וַדַּאי לִבְחִינַת סָפֵק הַנַּ"ל, שֶׁהוּא גַּם כֵּן מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה. נִמְצָא, שֶׁרֻבּוֹ טוֹב וְהוּא שָׁוֶה עִם סָפֵק סְפֵקָא דְּאוֹרָיְתָא שֶׁהוּא גַּם כֵּן מֻתָּר מֵאַחַר שֶׁרֻבּוֹ לְהֶתֵּר. וְהוּא בְּחִינַת רֻבּוֹ טוֹב, מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי צְדָדִים לְקֻלָּא, וְכַמּוּבָא בְּהַפּוֹסְקִים שֶׁסָּפֵק סְפֵקָא מֻתָּר מִטַּעַם רֹב וְהוּא שָׁוֶה לְסָפֵק אִסּוּר דְּרַבָּנָן שֶׁהוּא גַּם כֵּן מֻתָּר מִטַּעַם רֹב כַּנַּ"ל, כִּי כֵּיוָן שֶׁרֻבּוֹ טוֹב הוּא הֶתֵּר, כִּי גַּם כָּל דְּבָרִים הַמֻּתָּרִים הֵם בְּחִינַת רֻבּוֹ טוֹב כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ גַּם כֵּן בְּחִינַת בִּטּוּל בְּרֹב, כִּי כֵּיוָן שֶׁנִּתְעָרֵב הָאִסּוּר בַּהֶתֵּר וְאֵינוֹ נִכָּר, נִמְצָא שֶׁיָּצָא מִכְּלַל וַדַּאי אִסּוּר לְסָפֵק, דְּהַיְנוּ מִבְּחִינַת רַע לְגַמְרֵי לִבְחִינַת עֵץ הַדַּעַת כַּנַּ"ל, אַךְ כָּל זְמַן שֶׁאֵין בּוֹ רֹב אִסּוּר בִּבְחִינַת אִסּוּר הַבָּא מִבְּחִינַת עֵץ הַדַּעַת, בְּחִינַת תַּרְגּוּם, בְּחִינַת שׁוֹגֵג שֶׁהוּא בְּחִינַת סָפֵק כַּנַּ"ל, אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ בְּהַתַּעֲרֹבֶת רֹב הֶתֵּר אֲזַי הוּא בְּחִינַת רֻבּוֹ טוֹב וַאֲזַי הוּא מֻתָּר כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן מַחֲמִירִין לְהַשְׁלִיךְ אֶחָד וְלִתְלוֹת בּוֹ הָאִסּוּר, אַף שֶׁלִּכְאוֹרָה אֵין לָזֶה שׁוּם שַׁיָּכוּת, כִּי שֶׁמָּא מַשְׁלִיכִין מִן הַהֶתֵּר, אָמְנָם תֵּכֶף כְּשֶׁנִּתְעָרֵב הָאִסּוּר בָּהֶתֵּר וְאֵינוֹ נִכָּר לְעֵינֵיהֶם כַּנַּ"ל, אֲזַי הָאִסּוּר אָבַד כֹּחוֹ וְאֵינוֹ עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ, רַק הוּא בִּבְחִינַת הַתַּעֲרֹבֶת, כִּי זֶהוּ בְּחִינַת תַּעֲרֹבֶת, כִּי הוּא תַּעֲרֹבֶת מַמָּשׁ שֶׁבְּחִינַת הָאִסּוּר בְּחִינַת הָרַע הַנַּ"ל, יָצָא מִמְּקוֹמוֹ וְנִתְעָרֵב מַמָּשׁ בְּתוֹךְ בְּחִינַת הַהֶתֵּר, כִּי מִתְּחִלָּה הָיָה בְּחִינַת רַע לְגַמְרֵי שֶׁהוּא וַדַּאי אִסּוּר וְעַכְשָׁיו הוּא סָפֵק שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּרְגּוּם כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן נִמְצָא עַתָּה שֶכָּל הַתַּעֲרֹבֶת הַזֹּאת הוּא כְּמוֹ גּוּשׁ אֶחָד שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טוֹב וָרָע. וּמֵאַחַר שֶׁרֻבּוֹ טוֹב מֻתָּר כַּנַּ"ל, אַךְ אַף-עַל-פִּי-כֵן מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עַכְשָׁיו הַרְבֵּה רַע יוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה כְּשֶׁהָיָה הַהֶתֵּר לְבַדּוֹ וְעַל-כֵּן אַף שֶׁמִּן הַדִּין מֻתָּר כָּל הַתַּעֲרֹבֶת, מֵאַחַר שֶׁעַל כָּל פָּנִים רֻבּוֹ טוֹב כַּנַּ"ל, אַף-עַל-פִּי-כֵן מַחֲמִירִין וְלוֹקְחִין אֶחָד מִן הַתַּעֲרֹבֶת וּמַשְׁלִיכִין אוֹתוֹ וְתוֹלִין בּוֹ הָאִסּוּר, כִּי יֵשׁ בָּנוּ כֹּחַ לִתְלוֹת בּוֹ הָאִסּוּר, לִתְלוֹת בּוֹ מַמָּשׁ, מֵאַחַר שֶׁבֶּאֱמֶת עַתָּה הַכֹּל מֻתָּר כִּי נִתְבַּטֵּל בְּרֹב, כִּי רֻבּוֹ טוֹב מֻתָּר כַּנַּ"ל עַל-כֵּן יֵשׁ לָנוּ כֹּחַ לְבָרֵר הָרַע מִן הַטּוֹב וּכְשֶׁמּוֹצִיאִין אֶחָד מִן הַתַּעֲרֹבֶת לְשֵׁם אִסּוּר אֲזַי נִמְשָׁךְ עָלָיו כָּל הָאִסּוּר, דְּהַיְנוּ כָּל בְּחִינַת הָרַע שֶׁיֵּשׁ עַתָּה בִּכְלַל הַתַּעֲרֹבֶת כַּנַּ"ל, כִּי הָאִסּוּר נִמְשָׁךְ וְנִתְלֶה בַּמֶּה שֶּׁמּוֹצִיאִין אֶת אֶחָד וּמַחֲזִיקִין אוֹתוֹ בְּעִנְיָנוֹ לְאִסּוּר, אֲזַי שׁוֹרֶה עָלָיו הָרָע עַיִן הַנַּ"ל, כִּי עִקַּר כָּל הָאִסּוּרִים תָּלוּי עַל-יְדֵי שֶׁמֻּחְזָק וְנִכָּר לְאִסּוּר שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה שׁוֹרֶה הָרָע עַיִן כַּנַּ"ל בְּהִלְכוֹת בָּשָׂר שֶׁנִּתְעַלֵּם מִן הָעַיִן הֲלָכָה א:
So Likutei Halachos seems to be saying that deoraysa laws unambiguously represent absolute wrong or right. Rabbinic laws represent ambiguity, this is why Hashem left it to the rabbis to determine and enact. Thus, a safek deoraysa, is only 50/50 because it itself could be good or evil. However, a safek derabanan is two ambiguities mixed and thus permitted by majority much as a sfek sfeka (double safek) is permitted because there are a majority of permitted outcomes verses prohibited outcomes.
Rav Hersh Meylech Shapiro develops this idea differently in content, but similar in structure.
אגרא דכלה קדושים
רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב (הידוע גם כר' הערש מיילך שפירא; בערך תקמ"ג, 1783-1841 מכונה על פי רוב, בשם חיבורו המפורסם בני יששכר
במדרש (ויק"ר פכ"ד ט') קדושים תהיו (ויקרא יט ב). יכול כמוני, תלמוד לומר כי קדוש אני, קדושתי למעלה מקדושתכם. הדברים תמוהים וכי סלקא דעתך שיהיה יציר חומר אשר בעפר יסודו, קדוש כקדושת היוצר כל הוא אלקינו אשר נשגב שמו לבדו. והנראה לפרש דהנה אמרו רז"ל (ברכות י"ט ע"ב) כל מילי דרבנן אסמכוהו אלאו דלא תסור (דברים יז יא), ואם כן הוה דאורייתא, כיון שכך נצטוינו מן התורה לשמוע לחכמי ישראל כל מה שיגזרו אומר בכל דור ודור. והקשו לפי זה (עיין ספר המצות להרמב"ם ומגלת אסתר שם) למה ספיקא דאורייתא לחומרא, וספיקא דרבנן לקולא (שבת ל"ד ע"א), כיון דמילי דרבנן הם גם כן מדאורייתא. ותירצו שכך התנו חז"ל שבגזירה שלהם יהיה הספק לקולא, וקשה למה התנו כזאת. ונראה על פי מ"ש הקדוש בעל גור אריה בספרו באר הגולה, דכל מילי דרבנן הם גם כן תורה שלימה, רק כמו שיש ב' הנהגות בעולם הנהגה ניסיית והנהגה טבעיית, והנה הניסיית הוא משפעו ית' מבלי התלבשות בטבעיים בכוכבי השמים וכסיליהם הממונים להנהיג בטבע, והטבעיית הוא גם כן בהשגחתו ית' המתלבשת בטבעיים. כן התורה שהיא חכמתו ית' אחת זו שמענו מסיני מפיו ית' מבלי התלבשות, ועוד שנית לתורה שנשתלשלה חכמתו ית' להתלבש בשכליות האישי הישראלים, ומיילדים חכמת התורה בכל דור ודור והוא על ידי טבעיים. והנה כמו הנהגה הניסיית כיון שרואים שהיא על פי שידוד המערכה, אין מסתפק בה שהוא בהשגחתו ית' מבלי ספק, רק הוא פעל ועשה. כן גזרו אומר חז"ל בתורה ששמעו מפיו ספק דאורייתא לחומרא, שהוא נגד ההנהגה שאין בה ספק לשום נברא. ועל גזירתם תקנו לקולא, להודיע לבאי עולם מאין יהיה להם כח לצוות ציוויים, ויעלה על לב איש אם זה הוא רצונו ית', למה לא צוה זה הוא ית', ובכדי להבין זה שהיא נגד ההנהגה הטבעיית, שגם זה הוא מחכמתו ית' ובשפעו, רק שהשגחתו מתלבשת בטבעים להנהיג הטבע כרצונו, והטבעיים מיילדים ההנהגה בכל עת בהתלבש בהם שפעו ית'. כן בחכמים (שנקראים חכמי"ם על שם שמושפע ומתלבש ומתצמצם בהם חכמתו ית' להוליד תורה חדשה בכל עת), מתלבשת בהם חכמתו ית' לצוות הנהגת ישראל בכל דור. וכמו שהנהגת הטבע צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם (הושע יד י), כי מסתפקים בהשגחה כיון שרואים שהכל מתנהג בטבע, כן אותם הרשעים אינם מאמינים לדברי חכמינו ז"ל. על כן בכדי להורות הכח שלהם מאין הוא להם שיגזרו מצות על ישראל, הם אמרו והם אמרו ספק דרבנן לקולא, להורות שתורתם הוא נגד ההנהגה הטבעיית אשר יפול בה ספק לפושעים, וזה הוא עיקר הנסיון בעולם הבחירה, והבן מאד ויונעם לנפשך. וכבר ידעת קוד"ש יכונה לחכמה, כמ"ש בזהר (ח"ג ס"א ע"א) על פסוק (תהלים כ ג) ישלח עזרך מקד"ש. ובזה יובן המדרש קדושי"ם תהיו, רצ"ל חכמי"ם להוליד בחכמתם גזירות מצות תורה לישראל בכל דור, כי חכמתי תתלבש בתוככם ותהיה גזירתכם תורה שלימה, יכול כמוני שתהיה גזירתכם ספיקא לחומרא, תלמוד לומר כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם, ר"ל חכמתי למעלה מההתלבשות בחכמתכם כי זה מבלי ספק לנבראים, מה שאין כן התלבשות חכמתי בחכמתכם, הוא כמו התלבשות השגחתי בטבעיים אשר בראתי כן, כדי שיהיה עולם הנסיון והבחירה וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם, כי יפול להם ספק בהשגחה, כן ספק דרבנן לקולא להורות שהוא נגד ההנהגה אשר יפול בה הספק לפושעים, וצדיקים ילכו בם ויכירו וידעו אהבתו ית' לישראל עם קרובו וכמים הפנים לפנים, בין והתבונן מאד ותתן מעדנים לנפשך:
Based on Maharal B’er Hagolah. Derabanan rules are authentic Torah, and prohibited with the same severity. However, the rabbis emulated G-d by hiding the Godliness in a similar manner that structures built by man might involve miracles too but are hidden, as opposed to outright wonders and miracles. Think of a vaccine or medical cure -- it appears non-miraculous but we truly do not know what inspiration G-d breathed into the people to come up with the technology to find the cure. Furthermore, human intellect is itself a miracle from G-d.
וְזָֽכַרְתָּ֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כִּ֣י ה֗וּא הַנֹּתֵ֥ן לְךָ֛ כֹּ֖חַ לַעֲשׂ֣וֹת חָ֑יִל לְמַ֨עַן הָקִ֧ים אֶת־בְּרִית֛וֹ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע לַאֲבֹתֶ֖יךָ כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
Remember that it is the LORD your God who gives you the power to get wealth, in fulfillment of the covenant that He made on oath with your fathers, as is still the case. Deuteronomy 8:18
It is the way of the world in teva, where we cannot see the han of G-d explicitly. This is not merely a test; it is a necessary condition for us to exist, as we learned in yesterday’s Psychology of the Daf, Heaven and Earth cannot meet, if Earth and Man are to retain their identity.
Rav Nosson sees this principle as
צדיקים ילכו בה ופושעים יכשלו בה
Because we do not see G-d explicitly in nature, so too the Rabbis did not want us to see Torah explicitly in their additional prohibitions, allowing people to think them to be more ordinary even though really they are hiding godliness too. They did this by having more lenient rules.
In the end, what does this tell us about ourselves? We need an existence that allows for our input. Natural life where G-d is hidden, where doubt is experienced is a necessary part of Torah because it is a necessary part of human nature. The choice to believe or not, mirrors the rabbis choice to enact a decree, the final steps must be accomplished via human reason.
This truth seems to reverberate as a theme in Maseches Eruvin, which itself is about boundaries and itself a rabbinic enactment. Boundaries represented in rabbinic law, making boundaries - Eruvin, enabled by G-d who makes HIS boundaries, receding to allow humans to grow and develop as humans. We will see more about this theme tomorrow when we discuss Bas Kol.
for Video Shiur click here to listen: Psychology of the DAF Eruvin 5
Translations Courtesy of Sefaria
Photo Abba Mari Rav Chaim Feuerman, Ed.D. ZT"L Leiyluy Nishmaso
Translations Courtesy of Sefaria, except when, sometimes, I disagree with the translation 
Do you like what you see? Please subscribe and also forward any articles you enjoy to your friends, (enemies too, why not?)