וּפְטוּרִין מֵרְחִיצַת יָדַיִם. אָמַר אַבָּיֵי: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא מַיִם רִאשׁוֹנִים, אֲבָל מַיִם אַחֲרוֹנִים חוֹבָה.
We learned in the mishna that in a military camp one is exempt from ritual washing of the hands. Abaye said: They taught this exemption only with regard to first waters, i.e., hand-washing before eating. However, final waters, i.e., hand-washing after eating and before reciting Grace after Meals, is an obligation even in a military camp.
אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי: מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ מַיִם אַחֲרוֹנִים חוֹבָה? מִפְּנֵי שֶׁמֶּלַח סְדוֹמִית יֵשׁ, שֶׁמְּסַמֵּא אֶת הָעֵינַיִם.
Rav Ḥiyya bar Ashi said: For what reason did the Sages say that the final waters are an obligation? It is due to the fact that there is the presence of Sodomite salt, which blinds the eyes even in a small amount. Since Sodomite salt could remain on one’s hands, one must wash them after eating. This obligation is binding even in a camp because soldiers are also obligated to maintain their health.
for Video Shiur click here to listen: Psychology of the DAF Eruvin 17
Tosafos
מים אחרונים חובה - עכשיו לא נהגו במים אחרונים דאין מלח סדומית מצוי בינינו אי נמי לפי שאין אנו רגילים לטבל אצבעותינו במלח אחר אכילה:
So we see an important principle of סכנתא חמירא מאיסורא, but we also see a change in practice for surmised reasons.
Similar to שו״ע א״ח ר״ל:ג
הנכנס למרחץ אומר יהר"מ ה' אלהי שתכניסני לשלום ותוציאני לשלום ותצילני מהאור הזה וכיוצא בו לעתיד לבא יצא בשלום אומר מודה אני לפניך ה' אלהי שהצלתני מהאור הזה:
ט״ז שם בשם הב״ח
הנכנס למרחץ כו'. עכשיו לא נהגו לומר כן ונתן מו"ח ז"ל טעם דלא נתקן אלא בימיהם שהיו מסיקין האש מלמטה בחפירה ורוחצים באמבטי למעלה כדאיתא בפרק ע"פ דרב ציוה לבניו שלא ליכנס למרחץ חדש עד אחר י"ב חדש פן תפחת מלמעל' אבל בזמן הזה התנור עומד בזוית ליכ' סכנה ובירושלמי נמי מחלק א"ר אבהו בד"א במרחץ שהיא ניסוקת אבל במרחץ שאינה ניסוקת אינו אומר אלא מהיזק חמין בלבד ומביאו ב"י ועכשיו א"צ לחוש להיזק תמין כי העין רואה והלב מבין לזהר מהיזק חמין שעומדין בגלוי עכ"ל:
How did they know when to accept a custom and went to reject it? One thing we can see, they were practical and respected certain trends. Clearly they were coming up with reasons to explain why the custom exists, but they accepted the custom first.
On the one hand, you could argue, it was easier to accept a custom that went against the teaching of the Gemara because it did not involve a violation of deoraysa. But, on the other hand, it is important to keep in mind the principle we saw earlier , that danger is more serious than an Torah prohibition סכנתא חמירא מאיסורא. So it is an interesting matter that requires more study to understand the criteria for excepting or rejecting a custom. Perhaps, though danger is more serious than a Biblical violation, they are more apt to recognize change in social or physical circumstances that make the rule unnecessary in a situation of danger, versus a situation of Torah prohibition. So, in that way, Issurah is still more chamur than sakanta. Regardless, what does emerge is a willingness to notice that not every issue that was a concern in the times of the Gemara remains a concern.
for Video Shiur click here to listen: Psychology of the DAF Eruvin 17
Translations Courtesy of Sefaria
Photo Abba Mari Rav Chaim Feuerman, Ed.D. ZT"L Leiyluy Nishmaso
Translations Courtesy of Sefaria, except when, sometimes, I disagree with the translation 
Do you like what you see? Please subscribe and also forward any articles you enjoy to your friends, (enemies too, why not?)